פנג שואי ומשטרה 

פנג שואי ומשטרה

פנג שואי ומשטרה זה בטח לא צירוף מילים צפוי.

אני מנסה לעיתים קרובות לראות אירועים ותופעות דרך משקפי הפנג שואי שלי.

לפני כמה בקרים יצאנו אישי ואני מתל אביב לכיוון ירושלים. יצאנו עם הג'יפ שלי מוקדם מהדרוש כדי שנוכל לעצור בדרך לקפה קטן של בוקר בטרם נפנה איש איש לעיסוקיו. מירית מחכה לי, המשרד מחכה לו. בשער הגיא התנועה כבר צפופה ביותר. אני במסלול השמאלי עוקפת אוטובוס ולפתע ללא כל נורית אזהרה או שיעול כבה המנוע.

כביש מספר 1, נהר הצ'י הראשי של המדינה חסום על ידי.

בפנג שואי הפרמטר הראשון שאנו בודקים הוא זרימת האנרגיה. הכבישים בימינו הם המקבילה המודרנית לתפקידים ולחשיבות שהיו לנהרות בעבר. הנהר סיפק מים, לשימוש האדם וחקלאות, הוביל אנשים, אפשר העברת סחורות, קבע גבולות ויצר חציצות של בטחון.

על פי הכבישים, הנגישות, העומסים והזרימה של תנועה אני קובעת הערכה לגבי מקומות בנויים, בתים עסקים ומוסדות. האם המבנה "ניזון" כהלכה? כלומר האם הצ'י (אנרגיה בתנועה) שנמצא בסביבת המבנה זורם בצורה מיטיבה.

להיתקע כך באמצע הנהר הזה המוביל הרבה אלפים של כלי רכב אנשים ועובדים חידד עוד יותר את התובנות שלי לגבי הזרימה הזו.

משני נתיבים הפך הכביש לנתיב אחד. הרכבים שהגיעו מאחורי התחרו על הנתיב הפנוי, כבר שמעתי בראשי את הגידופים של נהגים שעוכבו כפי הנראה הרבה קודם לאזור בו אני נעצרתי.  קצת חסרת אונים – אי אפשר להישאר שם ואי אפשר לצאת מהרכב, ניסיתי כמה פעמים להתניע שוב בטרם אזמין גרירה.  הופתעתי שאף אחד לא עצר לעזור. מכיוון שאני מאמינה שיש עדין הרבה אנשים טובים הסיבה כנראה שלא הייתה תלויה בטוב לב או רוע לב של הנהגים אלא בכביש.

משהו בזרימה הבהולה והתוקפנית פשוט לא מאפשר לאף אחד לעצור אפילו את המחשבה לרגע, מחשבה שתוביל ללחיצה על הברקס כדי לעצור ולעזור. זוהי עוצמתו של הנהר הצ'י הגדול. הוא סוחף איתו הכול. כמו מנוסת בהלה של עדר חיות, כמו קהל אוהדי הכדורגל הנלהב והגועש  שגרם באנגליה למותם של אנשים רבים לפני כמה שנים. כאשר משהו נתקע הנהר יפלס הלאה את דרכו כובש שטחים סמוכים ויוצר מעקפים לפי האפשרויות בשטח. כוח רב מאד דרוש להסיר את המכשול.

החילותי בתהליך המערכת-לניתוב-שיחות של זימון הגרר -  "לעברית לחץ אחד, לקריאה חדשה לחץ * , הקש מס הרכב ולאחריו סולמית".... אתם מכירים את הנוהל הדביק הזה, כשהגעתי אל המוקדנית המיוחלת אני רואה שוטר עומד ליד חלוני. ניתקתי את השיחה, בלעתי את הרוק ופתחתי את החלון. "מה קרה?" שואל במתינות השוטר האיתן. "אני לא בדיוק יודעת" אני עונה, "כבה לי הרכב תוך כדי הנסיעה, אני לא מצליחה להתניע. "אז אתם פשוט תקועים?! בסדר, רק רגע" הוא אומר ועוזב. אחרי חצי דקה הוא שב ואומר,  בבקשה תשחררי את המעצור ושימי את הרכב בהילוך סרק ואנחנו נדחוף אותך לצד הכביש. אני קולטת שמאחורי כבר שלושה שוטרים על אופנועים נעצרו בצד והם משנסים מותנים ואישי הצטרף לעזור. הם עצרו את כול התנועה לדקה והזיזו את הג'יפ לצד ימין. הג'יפ עדין מפריע אך במעט פחות. הם ביקשו שאשים משולש ונועצו זה בזה.

אני חזרתי לעניין הזמנת הגרירה. שוב לפני שהתקדמתי עם כל ההקשות, חזר אחד השוטרים והודיע שהם זימנו לי גרירה משטרתית שתגיע בקרוב ותוציא אותי מהאזור המטריד. בפחות מחמש דקות עוצרת לפני GMC  גדולה ורחבה וממנה יוצא ירום החתיך, מיחידת מתנדבים לחילוץ של המשטרה. ביחידה אנשים הנרתמים לפני ואחרי שעות העבודה שלהם לעזור בכל הדרוש. ירום נתן לי, בחן ונועם מרגיע, כמה הנחיות, חיבר ברצועות את רכבו לרכבי, ומשך את האוטו לכיוון חניון שורש הסמוך. ה GMC לפני ושלושה אופנוענים שוטרים מהבהבים ומבריקים מאחורי. הרגשתי כמו ראש ממשלה... וגם קצת מבוכה כמובן על הטרחה והבלגן שנגרמו בגללנו.

בדרך כלל היתקלות במשטרה אינה דבר נעים. הפעם זכינו לחוות ולראות התנהלות של יעילות נתינה כבוד ועזרה.

ברכה לך ירום המתנדב, תודה לכם שוטרים יפים (שלצערי לא יצא לנו לברר את שמותכם), המשיכו לשמור על הנהר הזורם שאי אפשר לעצור אותו, שמביא את כל הצ'י הזה לעיר בירתנו, ירושלים.

אזרחית אסירת תודה.